האם להאכיל את החתול במזון רטוב מפחית או פאוץ"? או לדבוק ממזון יבש בלבד? האם לתת שאריות של ארוחותינו לחתול? האם לבשל לו מזון בני אדם? האם לתת בשר חי? לכל השאלות הללו יש תשובות מעמיקות אך התשובה לכולן היא: זה תלוי. זה תלוי הן בחתול הספציפי על כל תכונותיו, צרכיו והעדפותיו, והן בצרכי המאכיל, מבחינת נוחות וסגנון חיים ומבחינה כלכלית.

כמו כן, חתולים הם בעלי חיים שהרגל המזון שלהם חזק מאוד, ולעיתים נמנעים מלאכול מזון לא מוכר להם, אפילו אם הוא טעים ומזין יותר מהרגיל שלהם. אך ישנם מצבים בהם צריך להחליף לחתול מזון, בשל צרכים משתנים של בריאותו, גילו, או לפעמים בשל חוסרים אצל הספק.

התייעצו עם צוות החנות בעת הצורך, וכן בכל שינוי שקורה בחיי החתול שלכם, כדי להתאים את המזון שיענה באופן הטוב ביותר וימקסם את בריאות החתול ואיכות חייו וחייך, וכן על הדרכה כיצד להרגיל חתול למזון חדש.

מזון רטוב לחתולים 

מזון רטוב לחתולים קיים ברמות ודרגות איכות שונות. המזונות נחלקים קודם כל ל:

1. מזון מלא, המאפשר האכלה רק במזון זה,
2. מזון משלים, שאותו ניתן לתת כתוספת למזון מלא העיקרי שהחתול אוכל.

יש חשיבות כי לפחות חלק מהמזון של החתול יהיה מזון מלא, כדי לוודא שהחתול מקבל את כל הוויטמינים והמינרלים שנדרשים לו, וכן שמקבל מספיק חלבון בתזונתו לשמירה על בריאות תקינה.

שיקולים בבחירה אם להאכיל מזון רטוב:

בעד:

1. חתול הוא חיה מדברית במקורה, וככזאת היא נוטה לשתות פחות. מסיבה זאת, יש הממליצים לתת מזון רטוב וזאת כדי להוסיף נוזלים לסך הנוזלים שהחתול שותה.
2. חתולים רבים מאוד אוהבים מזון רטוב.
3. מזון רטוב לעיתים מכיל פחות פחמימות ולכן עוזר בשמירה על משקל תקין של החתול.
4. מזון לח יכול להיות חלק מרוטינת המשחק-תגמול ולחזק את הקשר בין המאכיל לחתולו. מומלץ לכל בעל חתול לקיים משחק עם חכה וצעצוע בקצה שלה ובסוף המשחק לתת לחתול פרס על השתתפותו במשחק. הדבר מדמה את המצב הטבעי בו החתול צד לעצמו ארוחה, ובסופה אוכל את הציד. הדבר ייתן לחתול מוטיבציה להשתתף במשחק כזה, דבר שמהווה עבורו פורקן לצורך רגשי של ציד, אף אם הוא חי בדירה.

נגד:

1. לאחר אכילת מזון רטוב יש להרים את השאריות בסמוך לסיום האכילה ולזרוק אותן, כדי למנוע מהחתול לאכול מזון שהתקלקל. בנוסף יש לרחוץ את הצלחת (יש להימנע מהאכלה בכלים חד פעמיים זולים מפלסטיק, שכן הם מכילים כימיקלים אשר חתולים רבים רגישים להם ומפתחים דלקות עור סביב החשיפה לפלסטיק, וכן מסיבה של שמירה על כדור הארץ. כמו כן, חתולים רבים לא אוהבים ריח של כלים חד פעמיים. אין מניעה להאכיל בכלים מקנה סוכר או במבוק). שתי פעולות אלה הופכות את ההאכלה במזון רטוב לפחות נוחות למאכיל.
2. האכלה במזון רטוב לרוב יקרה יותר מהאכלה במזון יבש. וזאת בנוסף לכך שחתולים אוכלים מנות קטנות בכל ארוחה (הידעת? קיבה של חתול ממוצע היא בגודל של כ-פחית קטנה של מזון חתולים), וחתולים רבים מסרבים לאכול מפחית שעמדה במקרר עם שאריות מזון, אלא רק מוכנים לאכול מפחית שנפתחה זה עתה.
3. העדפות החתול גם כן צריכות לבוא בחשבון. חתולים רבים מעדיפים מזון רטוב על פני מזון יבש ואם יקבלו מזון רטוב באופן יומיומי, יסרבו לאכול מזון יבש. זה יכול להיות בעייתי במגוון מצבים, למשל כשהמאכיל נעדר ולא יהיה מי שיגיש לחתול מזון אלא פעם ביממה, או כאשר לא קיים מזון רטוב שמצאים למצב רפואי הדורש מזון מיוחד. בנוסף, ישנם חתולים דרשנים מאוד שמתעקשים לקבל את המזון הרטוב דווקא ומפתחים הפרעת התנהגות של יללנות סביב נושא המזון. חתולים אחרים שהתרגלו למזון יבש יכולים להימנע לגמרי מלאכול מזון רטוב, שגם זה יכול להיות בעייתי, למשל כשצריכים לתת לחתול תרופה שניתן לערבבה במזון רטוב.

מסיבות המפורטות לעיל, המלצתנו היא שחשוב שחתול יכיר מזון רטוב, שניתן לתת לו כפינוק בזמנים לא קבועים כדי למנוע דרשנות יתר, ובעת הצורך עם תרופה, ושהבעלים יכיר איזה מזון רטוב טעים לחתול שלו. אך כדאי גם להאכיל במזון יבש איכותי, והשילוב בין השניים מאפשר את הגמישות הנדרשת במעברים בין השניים לפי צורך משתנה. ניתן כמובן להאכיל במזון רטוב בלבד, אך בשימת לב שמדובר במזון מלא ולא מזון משלים.

מזון יבש לחתולים

קיים מגוון עצום של מזונות יבשים לחתולים. הם נבדלים ביניהם בכמות, איכות ומקור החלבון, בפחמימה המוספת ובתוספים הנוספים. כיצד יכול מאכיל לדעת איזה מזון לבחור בתוך המגוון הזה?

ובכן, התשובה לכך מורכבת. ובאופן לא מסורתי בהצגת הסוגיה הזאת, נתחיל מהסוף. לאחר בחירת מזון על פי מיטב הקריטריונים, ואף לאחר שהחתול מראה עניין במזון ואוכל אותו היטב, חשוב לבדוק את התוצאה. מראה, ריח, מרקם הצואה הם המדד הטוב ביותר כדי לדעת שהמזון שבחרנו הוא הנכון עבור החתול. כמובן, אם הצואה של החתול נוזלית או רכה, יוצאת עם הרבה גזים ואף יוצאת בלחץ עד כדי שמרוססת על קירות סביב ארגז החול, או סתם רכה ונדבקת לכף הניקוי ונמרחת על דפנות הארגז, אזי הצואה אינה תקינה. במצב כזה, יש לשלול קודם בעיות בריאות כגון פרעושים, תולעים, חיידקים וירוסים וטפילים אחרים בצואה כגון קוקסידיה או ג'יהרדיה או אף אלרגיה וזאת בעזרת הווטרינר המטפל. אם לא נמצאו בעיות בריאות או טופלו בהצלחה, עדיין תיתכן צואה לא תקינה בשל חוסר התאמה של המזון לחתול, וקשיי עיכול. על כל פנים, אנו רוצים לראות בארגז החול צואה בגושים מוצקים אך לחים, ויציאות ללא מאמץ.

אז הכלל המנחה לבחירת תזונה לחתול, היא על פי התוצאה בארגז החול. מזון שמתעכל היטב ובמלואו יניב גם ארגז חול נקי יותר, פחות ריח לצואה, וזה בריא יותר הן למאכיל והן לחתול.

מעבר לכך, יש לבחור בין מזונות איכותיים ככל שהתקציב מאפשר, אשר הינם מזון מלא לחתול, שכולל את כל הוויטמינים והמינרלים הנדרשים לו, שמקור החלבון הוא איכותי, שהפחמימה שבמזון מתאימה למערכת העיכול של החתול.

בנוסף, כדאי לבחור מזון שיתאים לאורח החיים של החתול. ישנו הבדל גדול ברמת הפעילות הגופנית של חתולים הגרים בדירה קטנה בעיר, לבין חתלי בית המבלים את רוב זמנם בחוץ בסביבה כפרית. חתולים פעילים מאוד, אשר נמצאים בעיקר בחוץ זקוקים לחלבון רב יותר, שייתן להם את האנרגיה הנדרשת להם לפעילותם.

גיל החתול גם הוא משחק תפקיד. גורים זקוקים לחלבון רב יותר כדי לגדול, וכן הם פעילים מאוד. לעומת זאת, חתולים מבוגרים מורידים את רמת הפעילות שלהם, וכמויות גדולות מידי של חלבון במזונם יכולה להכביד על הכליות שלהם. לכן יש לבחור את המזון גם בהתאם לגיל החתול.

הערה חשובה: בכל עת שהחתול ניזון ממזון יבש בלבד או בשילוב עם מזון רטוב, ולמעשה תמיד(!) יש לדאוג לקערת מים טריים המוחלפים לפחות פעם ב 24 שעות, בכלי נקי שאיננו מפלסטיק (נירוסטה איכותית, חרס מצופה בציפוי לא רעיל, זכוכית או אמאיל הן בחירות טובות).

מזון רפואי לחתולים

ישנם מצבים בהם נדרש מזון רפואי ספציפי עבור החתול. השימוש במזון רפואי, לרוב, מומלצת לאחר התייעצות עם וטרינר, וזאת בעקבות סימפטומים של בעיה רפואית. להלן כמה דוגמאות נפוצות ביותר של מזון חתולים רפואי והסיבות הנפוצות לשימוש בהם:

מזון תומך מערכת עיכול – במקרים של שלשולים מכל סיבה שהיא, ישנם מזונות אשר יתמכו במערכת העיכול של החתול, במקביל לתרופות הנדרשות, וזאת עד להחלמה מלאה. חלק ממזונות אלו מכילים רכיבים פרה-ביוטיים, התומכים בפלורת מעיים תקינה, ובכך מחזקים את המערכות הטבעיות של החתול כדי להגיע לאיזון אחרי המחלה.

מזונות לחולי כליות- רוב הווטרינרים יסכימו עם האמירה כי הכליות של חתולים מועדות לפורענות וכי חתולים רבים סובלים ומסיימים חייהם בשל מחלת כליות כרונית. הסימפטום העיקרי למחלת כליות היא שתייה מרובה, והשתנה מרובה. במקרים כאלה, בדיקת שתן תגלה כי הכליות אינן מרכזות את השתן היטב, והחתול חש צמא מוגבר בשל כך. מזון התומך במערכת הכליות יהיה בעל כמות חלבון נמוכה, ובעיקר כמות נמוכה של פוספט ומלח, ומכיל סיבים תזונתיים רבים. שימוש במזון המיועד לחתולים עם מחלת כליות כרונית יאריך את חיי החתול, שכן הוא יאט את המחלה, וישפר את איכות חייו.

מזונות לחתולים עם אלרגיות למזון – הסימפטומים העיקריים של אלרגיה בחתולים דומים לסימפטומים של בני אדם. לרוב יהיו סימפטומים של גרד בעור, אזורים מודלקים אדומים בעור, וגרד עד כדי איבוד פרווה, קשקשים. נדירים יותר הם סימני מערכת הנשימה כגון התעטשות, שיעול, נזלת, חרחור, אסטמה. כמו כן ישנם  תסמינים של מערכת העיכול בהם הקאות ושלשולים. הרגישות יכולה להיות למגוון גורמים, כגון עקיצות פרעושים, אבקנים בסביבה, חומרי ניקוי, ועוד. אחד הגורמים התדירים ביותר הינו האלרגיה למזון. אם האלרגיה היא ממוקדת בחלבון מסויים, הרי שניתן לעבור למזון אחר שאינו מכיל את המזון אליו אלרגי החתול. אך ברוב המקרים הגורם אינו ידוע, ופשוט יותר לעבור למזון היפו אלרגני לחתול. במזון זה החלבונים שבמזון עברו תהליך הידרוליזה, אשר מפרק את החלבון לחומצות אמינו בודדות. אז האלרגיה עוברת. במקרים מסויימים ניתן להחזיר את החתול למזון העל חלבון יחיד שאליו אין לו תגובה אלרגית, ויש חתולים שיאלצו לאכול מזון רפואי עד סוף ימיהם.

בנוסף למפורט לעיל, יש מזונות מותאמים לסוכרתיים, למצבים של השמנת יתר, או לתמיכה במערכת השתן לאחר חסימת שתן. (הערה לבן: אם תרצה שאפרט על עוד מזונות, אוכל לפרט עוד סוגי מזון)

חטיפים לחתולים

רבים שואלים את צוות החנות האם כדאי לתת לחתול חטיפים? ואיך לבחור חטיפים לחתול?

ובכן, כמו הרבה תשובות אחרות, זה מתחיל ב"זה תלוי".

חטיפים הם מזון רב טעם ורב ריח שאינו מיועד להזין את החתול אלא נועד למטרות אחרות.

לדוגמה:

1. כאשר מגיע חתול חדש הביתה, ורוצים לעודד אותו ליצירת קשר חיובי אל המאכיל והבית החדש, זה יכול להיות "שוחד" שישכנע את החתול לצאת ממקום מחבוא אליו נכנס בשל המקום הזר לו.
2. דרך נוספת לשימוש בחטיף היא כדי לחבב על החתול זרים. חתולים רבים חוששים מזרים שנכנסים הביתה. אם מאז שהחתול צעיר, כל זר שנכנס הביתה נותן לו חטיף, יש סיכוי שהוא יתחיל לחבב זרים, ואף יבוא לשבת עליהם בעניין ולהתלטף איתם, בעודם
3. דוגמה אחרת היא כאשר רוצים לגרום לחתול  לקשר חוויה כלשהי למשהו חיובי ובכך להוריד את התנגדותו. במקרה כזה אפשר להשתמש בחטיף בתור פרס על התנהגות טובה. הדוגמאות לכך הן רבות: למשל לתת חטיף לאחר שהחתול עבר גזירת ציפורניים. הדבר יכול לעזור להפוך את החוויה לחיובית כך שבפעם הבאה הגזירה תהיה קלה יותר ועם פחות התנגדות.
4. חטיף יכול לשמש כדי להמריץ חתול עצלן לעשות קצת ספורט. למשל להריץ אותו קצת אחרי חטיף. ובסוך לתת לו אותו. אנקדוטה מעניינת בהקשר זה היא שגם בגני חיות רבים, לא מאכילים את הטיגריסים, אלא קושרים מאחורי ג'יפ חתיכת בשר, וגורמים לטיגריסים לרדוף אחרי הרכב עם הבשר שקשור מאחוריו, עד שהם תופסים אותו….
5. אילוף. המילה אילוף מתקשרת בדרך כלל לכלבים יותר מאשר לחתולים. אך גם חתולים יכולים ללמוד לבצע כל מיני דברים. השימוש עם חתול הוא תמיד על ידי חיזוק חיובי, ואף פעם לא על ידי גערה אם הוא נכשל. טריק חמוד שכמעט כל חתול בכל מצב מסוגל ללמוד זה עמידה על רגליים אחוריות כדי לקבל חטיף. המעשה הוא פשוט: מציעים את החטיף לאורך זמן בגובה הולך ועולה מעל הריצפה אשר מחייב את החתול לעלות על שתי רגליים אחוריות כדי להגיע אליו. לאחר כמה זמן, החתול שיזהה שהגיע זמן החטיף שלו, יעמוד על רגליים אחוריות כהכנה לקבלת הממתק, וזאת משום שפעולה זאת מחוזקת מזה זמן על ידי קבלת הממתק לאחר ביצועה.

לסיכום, חטיפים בהחלט מומלצים עבור הסיטואציות המתוארות לעיל. עם זאת, יש כמובן למצוא חטיף מתאים לחתול, לא רק מבחינת הטעימות שלו לחתול אלא שגם מתאים לצרכיו הספציפיים המיוחדים, מבחינת כמות פוספטים/שומן וכו'. על כך, צוות החנות עומד לרשותכם כדי לבחור את החטיף שהכי יתאים לחתולך.

תזונת חתולי קהילה

המציאות בישראל היא כי קיימים חתולים רבים חסרי בית. חתולים אלו סובלים פעמים רבות רעב, צמא ומחלות, כמו גם המלטות רבות ומוות של הגורים או נטישתם על ידי אימהותיהם בשל תנאי המחסור. בשנים האחרונות יש עלייה מתמדת בעיקורי החתולים על ידי פרטיים ועיריות, וכן יש טיפול של פרטיים בחתולים בסביבת ביתם, שכן לצפות בסבל שלהם זה קשה מנשוא, ואנשים חשים, ובצדק, אחריות כלפי בעלי חיים שהאדם הוציא מסביבתו הטבעית בה איבדו את הידע והיכולת לספק את צרכיהם, ובוודאי בסביבה עירונית.

כאשר באים לבחור מזון להאכלת חתולי קהילה, חשוב להבין כי מבחינת הצרכים שלהם, חתולים חסרי בית זקוקים למזון איכותי אף יותר מאשר חתולי בית. יש לכך מספר סיבות: אין להם מקום מסתור מהקור ועליהם להתחמם ולהתקיים מארוחה אחת ביום, לרוב. בנוסף, הם לרוב לא מקבלים טיפול רפואי מספיק, אין אפשרות לעקוב אחרי שתן וצואה, ולמעשה רבים מהם, אם יחלו, לא יחזיקו מעמד, שכן לא יקבלו טיפול רפואי.

מצד שני, העלות הכלכלית של להאכיל קבוצת חתולים במזון איכותי ביותר היא גבוהה. ולכן אנשים רבים הדואגים לחתולים חסרי בית בוחרים במזון הזול ביותר שקיים. במזונות הזולים הללו, חלק מהחלבון הרשום על האריזה הוא חלבון ממקור צמחי, לרוב תירס, אשר לא מתעכל היטב על ידי חתולים, ויוצא כפי שנכנס, ואף גורם להשמנת יתר, סכרת, וכתוצאה מכך פעמים רבות, מוות בגיל צעיר. כאשר הברירה היא בין לא לאכול בכלל לבין לאכול אוכל ירוד, אנשים עושים את החשבון שעדיף להגיש אוכל ירוד מבחינת ערכיו התזונתיים, מאשר שיגוועו ברעב.

כיצד אפשר בכל זאת לשפר את תזונת חתולי הקהילה בלי "לפשוט רגל"? ישנן דרכים להעשיר את תזונתם בתוספת לא מאוד גדולה לתקציב. למשל, בחורף, כדאי לערבב עם המזון לחתולי קהילה כמות כלשהי, נאמר רבע, של מזון איכותי, אשר מכיל חלבון ממקור בשרי באיכות גבוהה, ובכך לשפר את תזונתם לפחות בחודשים הקרים מאוד בהם הם מאוד זקוקים לתוספת החלבונים. דרך נוספת היא להעלות את המזון ברמה אחת. להאכיל לא במזונות הזולים ביותר, אלא במזון משופר מעט, וקצת יותר איכותי. גם כאן, חשוב לבדוק את כמות הפוספטים והמלח, ולהעדיף מזונות נמוכים ברכיבים אלו.

בנוסף, ניתן להוסיף להם מזון זול ומשביע כגון עורות של עוף, גרונות עוף או הודו, שמורתחים במים יחד עם המים והשומן שיצא מהם אך בלי שום זכר לעצמות, ומכילים תוספת חשובה של רכיבים מן החי. החיסרון של שיטה זאת הוא ברור: זה דורש למצוא מקור שימכור או ייתן שאריות ועורות של עוף, להתעסק עם לבשל ולהוציא העצמות, לשנע את זה למקום ההאכלה, להאכיל בתוך כלים, ואז לאסוף את הכלים לרחיצה ושימוש בהאכלה הבאה… זאת טרחה גדולה מאוד. יש אנשים העושים את זה, אך רבים מעדיפים למצוא דרך להאכיל את חתולי הקהילה בסביבתם במזון טוב יותר מהזול ביותר, כפשרה בין הצורך הכלכלי, לצורך של החתולים בתזונה איכותית לא פחות, אלא אף יותר מחתול בית.

וכמו בכל מקרה אחר, חשוב והכרחי לאפשר קערת מים טריים המוחלפים כל יום, הזמינה כל היום והלילה עבורם.

בשונה מכלבים, רוב החתולים עושים את צרכיהם בתוך הבית, בארגז ייעודי המכיל חול, אותו על המאכיל לנקות ולהחליף לפי הצורך. ישנם חתולים, במיוחד כאלה הגרים בבתים פרטיים עם חצר, היוצאים כדי לעשות צרכים בחצר. ( עוד על יתרונות וחסרונות של יציאה של חתולים החוצה, במאמר: האם לאפשר לחתול לצאת החוצה?)

קיימים סוגים שונים של חול עבור חתולים, אשר לכל אחד יתרונות וחסרונות שונים.

השיקולים בבחירת חול כוללים:

• שיקולים של איכות הסביבה
• שיקולי נוחות המאכיל (למשל בשל אלרגיות לאבק או רגישויות לאבק העולה מהחול)
• משקל החול
• שיקולי העדפות החתול שמתגלות אם החתול מסרב להשתמש בארגז
• שיקול כלכלי

באופן כללי ניתן לומר כי רוב החתולים מעדיפים חול ללא תוספת מלאכותית של ריח, אשר הגרגירים שלו דומים ככל הניתן לחול ים, אינם מכאיבים בעת הדריכה עליהם, שהכיסוי של הצרכים הוא טוב וכמובן שארגז החול נקי ומנוקה לעיתים קרובות. עם זאת, מומלץ בהחלט להתייעץ עם צוות החנות אם החול הראשוני שנבחר אינו עומד בציפיות של המאכיל או החתול, ובעזרתם לבחור חול מתאים יותר.
ההתאמה של החול לבית, למאכיל ובעיקר לחתול חשובים ביותר, שכן משמעות פספוס בהתאמה היא עשיית צרכים מחוץ לארגז.
באופן כללי, ניתן לחלק את סוגי החול לשלושה סוגים עיקריים:

1. חול חצץ – העשוי מחומר מסוג מלט, המתחלק לחול מתגבש ההופך לגושים עם מגע השתן, וחול כזה שאינו מתגבש. יתרונו העיקרי של חול זה הוא שהחתולים לרוב הכי אוהבים אותו. הוא נותן להם את התחושה הכי דומה לחול טבעי, למרות שאיננו טבעי.
   חול חצץ שאינו מתגבש החול שאינו מתגבש סופח את השתן בתוך גרגיריו, אך לא ניתן להפריד בין הגרגירים שמלאים שתן לאחרים, ולכן לאחר מספר ימים החול נהיה מאוד ריחני ויש להחליף את כל החול ולשטוף את ארגז החול לעיתים קרובות יחסית לסוגי חול אחרים, וזאת לרוב כל כ 4-7 ימים, כתלות בכמות החול בארגז, במספר החתולים, בטמפרטורה. את הגללים מפנים בעזרת כף לחול. יתרונות החול הזה היא כי הוא לרוב הזול ביותר, וכן שהוא בטיחותי יותר מחול מתגבש עבור גורי חתולים צעירים מאוד, העלולים לבלוע גושי חול ובכך לסכן עצמם, אם החול יתגבש להם במערכת העיכול.
   החול המתגבש קיבל את שמו מן התכונה שלו להתגבש לגוש אחד מוצק במגע עם נוזל. תכונה זאת מאפשרת להוציא את הצרכים אל מחוץ לארגז בעזרת כף חתולים מתאימה, כך שהחול שנותר נקי כמעט לחלוטין, וזה חשוב ביותר לרוב החתולים. חול זה הוא חסכוני יותר בחומר לעומת חול החצץ הלא מתגבש, וייתכן שבסופו של דבר הוא זול יותר מאשר שימוש בחול הלא מתגבש.
   חסרונותיהם של סוגי חול אלו הם בעיקר מבחינת איכות הסביבה, שכן הם מזהמים ואינם מתכלים, וכן העובדה שהחול כבד מאוד ביחס לסוגים אחרים, ולכן הפינוי שלו לאשפה קשה יותר. חיסרון נוסף הוא שהוא מתפזר יחסית יותר מאחרים סביב ארגז החול שכן הוא נכנס בין אצבעות הרגליים של החתול ונדבק לפרווה, במיוחד כשהוא רטוב או לח, ומשם מתפזר בבית.
   ישנם הרבה תתי סוגים של החול המתגבש: יש תוספות שונות לחול, כגון פחם פעיל או סודה לשתייה לספיחת ריחות, או תוספות של ריחות שונים. יש חולות המיועדים לבתים בהםיש מספר חתולים, וחולות עם פחות אבק המיועד הן לחתולים והן לאנשים הסובלים מאלרגיות. על הוריאציות השונות והמגוון, ניתן לקבל מידע מפורט ומלא מצוות החנות.
   טיפ לשימוש בחול מתגבש: על אף שרוב סוגי החול ממליצים לשים חול בגובה כ 5 ס"מ בתוך הארגז, ההמלצה היא לשים כ 10-12 ס"מ. כאשר החול בשכבה גבוהה בארגז, השתן אינו מגיע לתחתית ואינו נדבק לארגז, אלא מתגבש לפני הגעתו לתחתית. במצב כזה, ניתן להוציא בעזרת הכף את כל החול שהתגבש, מבלי להצטרך לגרד את תחתית הארגז. כך מוציאים את כל הצרכים עם פחות שאריות, והחול נשאר נקי ושמיש לאורך יותר זמן. בניגוד למה שחושבים בדרך כלל, כאשר יש יותר חול, למעשה זה יותר חסכוני, כי צריך להחליף את כל החול לעיתים רחוקות יותר. לכן, ניתן כל מספרימים להוסיף עוד קצת חול, וכך מרחיקים את הצורך להחליף את כל החול.
2. חול קריסטלי – זהו חול העשוי מסיליקה, ונראה כקריסטלים לבנים בדרך כלל. הקריסטלים סופגים את השתן לתוכם וכולאים בתוכם את ריח השתן. את הגללים יש לפנות כמו בסוגי חול אחרים בעזרת כף. החול קל מאוד לנשיאה, נראה אסטטי, וקל לתפעול. הוא גם לא יקר. החלפת כל החול נדרשת אחת לשבוע עד אחת לחודש, תלוי בכמות החול, כמות החתולים, גודלם, כמות השתייה שלהם.
   עם זאת, למרות שנשמע כי החול הזה מושלם, יש לו גם חיסרון: חתולים רבים אינם אוהבים חול קריסטלי שכן הקריסטלים יכולים להיות חדים ודוקרים קצת בעת השימוש (המאכיל יכול לחוש בזה כאשר ידרוך יחף סביב הארגז אם יש שם כמה קריסטלים- חוויה בהחלט לא נעימה). חשוב לכן לזכור כי בבחירת חול יש לבחור קודם כל חול שיהיה נעים ונוח לשימוש לחתול, שכן חתולים שאינם אוהבים את הארגז שלהם, מתאפקים ויוצרים לעצמם בעיות בריאות, או לחילופין נותנים שתן במקומות שונים בבית. אין להגיע למצב בו החתול חש סטרס סביב עשיית הצרכים. ולכן, יש להיות רגישים לאיתותים של החתול, ולאפשר לו ארגז וחול שיתאימו להעדפותיו.
   מרפאות רבות משתמשות בחול קריסטלי בכלובי החתולים המאושפזים, שכן החול הזה קל לניקוי, אינו נמרח כמו חולות החצץ בעת מגע עם נוזל, ומקלים על עבודת הצוות הפארא-רפואי במרפאה.
   טיפ לשימוש בחול קריסטלי: בעת שימוש בחול זה ההמלצה היא להפוך את החול כל יום ולערבב אותו. פעולה זאת תאוורר את הקריסטלים, ותדאג שהקריסטלים שטרם היו בשימוש יבואו במגע עם שתן, ולא כל פעם אותם קריסטלים יהיו למטה. פעולה זאת תאריך את חיי החול, ותפחית ריחות בארגז החול. גם כאן, מומלץ לשים כמות מספיקה של חול כך שתחתית הארגז לא תירטב מהשתן, שכן אחרת יהיה ריח עז של שתן לאחר כמה ימים של שימוש.
3. חול מחומרים טבעיים– כגון שבבי עץ תירס או סויה, אשר גם ביניהם יש כאלה המתגבשים ואחרים שלא, כאלה הניתנים להדחה באסלה, ואחרים שלא.
   היתרון הברור של סוגי חול אלו הוא עובדת היותם אקולוגיים ומיוצרים מחומרים טבעיים ומתכלים. ככזה, הם לא רעילים גם בעת בליעה בטעות. הם לרוב קלים מבחינת משקל, וקל לנקות את ארגז החול עם השימוש בהם. אם הארגז מוצב בסמוך לחדר השירותים, והחומר ניתן להורדה באסלה, יש גם נוחות מירבית בכך שניתן להיפטר מן הצרכים מיד לאחר עשייתם על ידי החתול, פשוט בפעולה של הדחת מים באסלה.
   חתולים רבים מסתגלים לשימוש בחולות אלו, ואנו ממליצים בהחלט לנסות ולראות אם החתול מסתדר עם החול הזה, הוא יכול להיות פיתרון מאוד טוב ונוח למגוון מצבים.
   טיפ לשימוש בחול סויה או שבבי עץ: גם בחול זה כדאי לשים כמות מספיקה של חול בארגז. בחול זה לא כדאי להוסיף כל פעם חול, אלא להשתמש בחול עד שהוא מגיע לרמה נמוכה יחסית וכבר פחות סופג ומתפורר. ואז להחליף את כל החול, לאחר רחיצה יסודית של הארגז.

כשאנו אומרים "משטח גירוד", אנו מתכוונים למגוון די גדול של מוצרים. החל ממשטח קרטון צר וקטן העולה עשרות בודדות של שקלים וכלה במתקני טיפוס מורכבים שהם כמו עיר קטנה לחתול הבית המפונק שלכם. ישנם משטחים להצמדה לקיר, משטחים הדומים לשטיח חבלים, ועוד סוגים רבים של משטחים.

המשותף לכולם זה שפני השטח שלהן בנויים מקצועית באופן כזה שמגרה את החתול לנעוץ בו ציפורניים ולחדד אותן. אז כאן בטח תשאלו, למה שאני ארצה שהחתול שלי יחדד את הציפורניים שלו? ההפך הוא הנכון! אני דווקא רוצה שהחתול שלי יהיה בעל ציפורניים כמה שיותר קהות וקצרות, כך ישרוט אותי פחות, ואת הרהיטים שלי פחות. נכון? אז כאן המקום להסביר כי פעולת חידוד הציפורניים של החתול היא צורך נפשי בכלל, הרבה יותר מאשר צורך פיזי. אומנם יש בגירוד משטח גם אלמנט של פעילות פיזית, התמתחות, הוצאת הציפורניים ממקומן וחידודן, אך למעשה ההרגל הזה נעוץ עמוק באבולוציה של החתול. זוהי פעילות מועדפת עבורו, פעולה שמשחררת אצלו במוח הורמוני רוגע ושלווה, משחררת הורמונים היוצאים דרך כריות כפות הרגליים שלו והוא משאיר שם את הריח שלו במקום הזה. הדבר מאפשר לו לסמן לעצמו, שהוא המלך של השכונה הזאת, ונועד לסמן לחתולים אחרים, (גם אם הוא גר כחתול יחיד בדירה) שזה פיסת האלוהים שלו, ושאף אחד לא מוזמן למרוח את הריח שלו כאן, כי זה שלו. ולהסתובב במקום בו יש את הריח שלו מכל יום מאז שהוא זוכר את עצמו, זה מאוד מרגיע עבור חתול.

אז מי שמאמץ חתול, רוצה שהוא יהיה רגוע, ורוצה לספק לו את כל מה שהוא צריך כדי להרגיש טוב, כדאי שיספק לו מתקן או שניים-שלושה מתקני גירוד מסוגים שונים, אם הבית גדול.

יתרון נוסף של מתקן גירוד ייעודי, זה שאם הוא מתאים לחתול ומוצא חן בעיניו, הוא לרוב מפחית מאוד אם לא מעלים לגמרי את השריטות לספות ושטיחים בבית.

ומה לגבי העובדה שהציפורניים מתחדדות מכל הפעילות הכיפית הזאת של לגרד מתקן גירוד?

חתולי בית חיים לאורך שנים ארוכות יותר עם התקדמות הטיפולים הווטרינריים המוצעים, איכות המזון, והמודעות של הבעלים לטיפול נכון בחתול. כבר לא נדיר למצוא חתולים שרובם עוברים את גיל 12 בבריאות תקינה, וממשיכים ומאריכים חיים אף מעבר לגיל 20. עם השמחה שבהארכת החיים, ישנה גם עלייה בקשיים תפקודיים של חתולים קשישים הנובעים מהגיל המבוגר. מהם הקשיים הצפויים לחתול קשיש, מה הסיבות להם, וכיצד על הבעלים להתמודד איתם?

1. כאבי שלד ורקמות רכות. חתולים מבוגרים וקשישים מתקשים עם העלייה בגיל בפעולות אותן בצעו בעבר בקלות יחסית. קפיצה על וירידה מרהיטים גבוהים יכולה להיות קשה או מכאיבה, הגמישות של הגוף יורדת, ואיתו ההנאה מהתנועה, מה שמוביל פעמים רבות להימנעות מפעולות כגון טיפוח עצמי, קפיצה לרהיט שהיה פעם מועדף, הימנעות מללכת לאכול או לשתות, והימנעות ממשחק. זהו תהליך טבעי וצפוי בחתולים קשישים. עם זאת, ניתן להקל על החתול על ידי תוספי מזון (לדוגמה: גלוקוזאמין) או האכלה במזון המכיל תוספי מזון שהוכחו כי מקלים על הכאבים הללו, וזאת יחד עם הנגשת מקומות אהובים על החתול על ידי יצירת מדרגה עבורו, ועידוד תנועה כדי לשמור על טונוס שרירים תקין כמפורט להלן. כמו כן, כדי למנוע סטרס ותסכול, מומלץ להנגיש את הבית לצרכי החתול, על ידי יצירת מדרגה ליד מיטה אהובה וגבוהה שהוא נוהג לישון בה וכבר מתקשה לעלות ולרדת ממנה, וכן יצירת מקומות נוחים ומרופדים לשכיבה גם במקומות נמוכים יותר. אם ניתן, לאפשר מקום מרופד ונוח לתצפית ליד החלון במקום עם שמש בחלק מהיום.
2. ירידה בפעילות הגופנית. הירידה בפעילות הגופנית בגיל המבוגר יכולה לגרום למגוון של בעיות: פעילות מזרימה את הדם ועל כן מעודדת את מערכת החיסון, כמו גם עוזרת לשמור על טונוס שרירים וגמישות טובים יותר, וכפועל יוצא מכך מפחיתה כאבי שלד בשל שינויים ניווניים. ישנן מספר פעולות שניתן לבצע כדי לעודד את החתול לשמור על טונוס שרירים תקין. לדוגמה, ניתן לשים את החתול בפינה רחוקה בבית כדי לעודדו ללכת לאזור המזון או המיטה המועדפת עליו, וזאת פעמיים או שלוש ביום. כדאי לנסות לעניין אותו בצעצוע מתחלף, או צעצוע שהוא אוהב במיוחד. אומנם חתולים קשישים משחקים פחות, אך לפעמים הם יסכימו לשחק מספר דקות, אפילו בשכיבה, וזה יוביל להזרמת דם ובריאות טובה יותר. דרך נוספת שחתול מבצע פעילות פיזית היא בשימוש במתקן גירוד. כדאי להציע מתקן גירוד בכל גיל, ובגיל המבוגר במיוחד לעודד שימוש בו. ניתן להוסיף קטניפ (נפית חתולים) למתקן, לחתולים המגיבים לו, או לנסות מתקו גירוד עם שיפוע אחר או מרקם אחר ממה שהוא התרגל.
3. קושי בוויסות טמפרטורה. חתולים קשישים מתקשים יותר לשמור על חום גופם הן בעונה הקרה, והן בעונה החמה בשל המזגנים המופעלים בבתים. כדי לסייע לחתול לא לסבול מקור, ההמלצה היא להשאיר בסביבתו שמיכות חמות ומבודדות, מיטות מוגבהות, "איגלו" לחתול, ואפילו מקור חום כגון מנורת חימום או כרית חימום, שתאפשר לחתול לווסת את חום גופו על ידי קירבה ומרחק למקור החום. יש לשמור על חתול קשיש מפני מזג אוויר קיצוני, ולא לאפשר לו לצאת לגינה או מרפסת בימים עם רוח חזקה או גשמים עזים, או חמסין קיצוני.
4. קושי בשמירה על ניקיון אישי. עם הירידה בגמישות ובמוטיבציה, חתולים קשישים עלולים לנקות עצמם פחות. כדאי לסרק את החתול לעיתים קרובות להפחתת פרווה חסרת ברק. כמו כן, מומלץ לקצר את השיער סביב העכוז, כדי למנוע שאריות צרכים על הפרווה, וזאת במיוחד בארוכי שיער. אם החתול התלכלך לאחר נתינת צרכים ואינו מנקה עצמו היטב, יש לעזור לו על ידי ניגוב עדין של האזור.
5. קשיים עם ארגז החול. חתולים קשישים עלולים להתקשות לעלות ולרדת מדרגות כדי להגיע לארגז החול שלהם, או להתאפק עד לחוסר שליטה על הצרכים בשל חוסר רצון לצאת החוצה במזג אוויר שלא נעים להם. מומלץ בבית רב מפלסי להחזיק ארגז חול בכל קומה, ובבתים בהם החתול יוצא לעשות צרכים, כדאי להשאיר ארגז גם בבית, ולאפשר לחתול גישה נוחה לארגז צרכים זמין, וכמובן נקי. בכל מקרה, עשיית צרכים מחוץ לחול יכולה להצביע על מחלה, ומומלץ לפנות לווטרינר לשלילת או טיפול בבעיה רפואית, וזאת במקביל לשינויים והנגשת ארגזי חול עבור החתול.
6. ציפורניים ארוכות ועבות. חתולים קשישים פחות פעילים ומשחקים ולכן שוחקים פחות את הציפורניים שלהם. כמו כן, הגיל גורם לציפורניים להיות עבות וקשות יותר מאשר בגיל צעיר. מסיבות אלו, מומלץ לגזור את צפרני החתול באופן קבוע, אחת למספר שבועות לפי הצורך.
7. שינויים במשקל ובתיאבון
   אומנם ישנם חתולים העולים במשקל בזקנתם, בשל ירידה בפעילות הגופנית והמוטיבציה לשחק, אך גם רבים החתולים אשר מאבדים ממשקלם בזקנה. יש לעקוב אחר משקל החתול, ולדאוג לטפל בבעיות משקל ותיאבון מיד עם הופעתן, לפעמים אף במעורבות אבחון וטרינרי. הסיבות העיקריות לירידת תיאבון יכולות להיות בעיות כרוניות בשיניים ובחניכיים, ירידה בחוש הריח המוביל להפחתה במוטיבציה לאכול, וכן התחלתן של מחלות כרוניות שונות, כדוגמת מחלת כליות הנפוצה בחתולים קשישים. לאחר בירור ופתרון בעיות רפואיות, יש להתאים את המזון לחתול כך שהוא ישמור על משקל תקין על אף השינויים הנובעים מהגיל המבוגר. ישנם מזונות עתירי טעם וריח, לחתולים הזקוקים לכך, מזונות רפואיים לחתולים עם בעיות בכליות, וכן מברשות שיניים לצחצוח (לחתולים שמאפשרים זאת) או תוספים למים לשמירה על היגיינת הפה. לעיתים הסיבה לירידה בכמות האכילה היא סביבת האכילה- לדוגמה צלחת על הריצפה דורשת לרכון, וזה עלול להיות מכאיב לצוואר של חתול מבוגר, או לגרום לבחילות וצרבות. לכן מומלץ לבחור צלחת מוגבהת, או להניח את הצלחת על משהו שיאפשר לאכול מבלי להוריד את הראש כלפי מטה.
8. ירידה בכמות השתיה. חתולים ככלל הינם חיות מדבריות במקורם, ועל כן ממעטים בשתיה באופן טבעי. המגמה הזרת מחריפה עוד בגיל המבוגר ממספר סיבות: הירידה במוטיבציה לזוז, אם בשל כאבים, או קושי לווסת את חום הגוף, גורם לחתולים לגשת פחות לקערת המים שלהם. לכל חתול בכל גיל מומלץ לשמור על קערת מים נקייה, מים טריים, ואך להשתמש בנוסך לקערת המים גם במזרקה. כמו כן, לחתולים שאוהבים, מאוד מומלץ להוסיף לתזונתו מזון משומר רטוב איכותי, משקאות חתולים בפחית (חדש!), מרק עוף בייתי (ללא בצל ושום!) וכו', כדרך לדאוג שהחתול שותה מספיק נוזלים.

כמפורט לעיל, הזיקנה מציבה אתגרים חדשים לבעלים בעקבות שינויים בהרגלים ובמצבו של החתול, אליהם יש להיות ערים ולהגיב בהתאם. כמו בכל שלב אחר בחיים, חלק מהשינויים מצביעים על צורך ביעוץ ושיתוף של וטרינר, אך יש הרבה שינויים שניתן להתמודד איתם באופן עצמאי. המפתח הוא תשומת לב. ככל שהבעלים יהיה ער יותר למצב של חתולו, ולצרכים המשתנים שלו, כך הוא יוכל בצורה טובה יותר להיענות להם, ולהקל את חייו של החתול, ואף להאריך את חייו ואיכות חייו.

מי שמעוניין לאמץ חתול, ויחפש מידע אודות אימוץ חתולים, הן בארץ והן במדינות אחרות, ייתקל כמעט בכל מודעה או אתר המלצה לאמץ זוג חתולים ולא חתול בודד. ההמלצה הזאת נכונה במקרים רבים, אך יש מקרים בהם זה דווקא לא מומלץ. אז איך יודעים?

כדי לענות על השאלה, יש להבין קודם כל מה הצרכים הרגשיים והפיזיים של החתול, ואז התשובה נהיית ברורה מאליה.

• • צורך בחברה – אנשים רבים חושבים שחתול היא חיה מתבודדת, המסתדרת לבד ואינה זקוקה לחברה. עם זאת, בעלי ניסיון בגידול חתולים יודעים שלרוב זה לא נכון. החתול לרוב מודע בכל עת אם המאכיל שלו נמצא בבית או לא, או שהוא קם והלך לחדר אחר. אם חושבים על זה, זה גם הגיוני מאוד שזה יהיה כך. חתול הוא חיה טורפת אשר בטבע על פני מיליוני שנות אבולוציה הוא פיתח מנגנונים לישון תוך כדי הקשה, תוך התעוררות חלקית עם כל רחש, דבר שאפשר לו הן לשמור על עצמו מפני תוקפים, והן להיות מודע לנטרף שנכנס לאזור הקליטה שלו. על כן, דעו כי גם אם החתול ישן לגמרי, הוא יודע איפה אתם, יודע שזזתם לחדר אחר, ובוודאי יודע שהלכתם מהבית. כאשר המאכיל עובד שעות מחוץ לבית, והחתול נשאר לבד, הוא חווה בדידות, שעמום ודאגה. אך אם יש לו חבר חתולי לחיים, החתול למעשה אף פעם לא לבד, וגם כשאתם הולכים לעיסוקיכם, או אפילו נוסעים לחופשה, וגם אם נראה שהחתולים לא מבלים זמן רב ביחד, יש תנועה בבית. הם יודעים איפה החתול השני, שומעים אותו אוכל ומשתמש בארגז, ויש בכך משהו שמרגיע את החתול, ומעודד אותו, ועונה על הצורך שלו בחברה ועניין. כאמור, החתול מתוכנת ומחווט אבולוציונית להיות קשוב לסביבה. וכשהוא לבד הרבה שעות ביום ואין שום תנועה ושום רחש, זה מנוגד לטבע והצורך הרגשי שלו, ועלול להוביל לבעיות התנהגות של חרדה, עם הסימפטומים הלא נעימים הנלווים לה.
  • צורך במשחק – חתולים בכל הגילאים זקוקים לגירוי של יצר המשחק שלהם. כאשר החתול לא צריך לצוד את המזון שלו, כי הוא חתול בית מפונק, הוא מאבד גם את ההתעמלות שבציד, אך בעיקר את תחושת ההישג שבאה עם התפיסה המוצלחת של הניצוד. התוצאה היא גם התנוונות גופנית, אך בעיקר יכולה להוביל לדכדוך, והפרעות התנהגות שנובעים מהדכדוך. זאת ועוד, חתולים רוצים לשחק לרוב הרבה יותר ממה שהמאכיל שלהם מוכן להשקיע בו זמן. נדירים בעלי החתולים שמקפידים לשחק חצי שעה ביום עם החתול, ואפילו פעמיים ביום. לכן, הפתרון הכי טוב לנקודה הזאת הוא אימוץ שני חתולים יחד. אז הם משחקים כל היום והלילה ביחד, ומספקים אחד לשני את צרכי התנועה, האימון בציד, הנשכנות ושליפת הציפורניים, וכל זה אחד על השני, ולא על המאכיל! הם מעדיפים לשחק אחד עם השני, ולבוא אל המאכיל לליטופים ופינוקים. מה אפשר לבקש יותר? באופן תדיר מאוד, הפתרון הטוב ביותר להפרעות התנהגות של חתולים צעירים זה פשוט לאמץ עוד חתול. אז למה לחכות להפרעות שיגיעו? עדיף פשוט לאמץ מראש שניים יחד.

• הפחתת נשכנות ושריטות – כאמור בנקודה הקודמת, חתולים צריכים לשחק. זה חלק מהמהות שלהם, ובעיקר כשהם גורים. אך יותר מכך. המשחק שלהם הוא משחק של ציד. וזה כולל רדיפה אחי הניצוד, תפיסתו עם ציפורניים ושיניים חדות מאוד, שיחרור של הניצוד ותפיסתו שוב, ואז לשבת לפרק אותו…. זה למעשה הקסם של החתול: שיש לנו בבית דגם מוקטן של הצייד הטוב בעולם, של מלך החיות בכבודו ובעצמו. אך זה בא עם מחיר מסוים, בדמות של שיניים חדות, וציפורניים שנשלפות. אז כאשר יש שני גורי חתולים, הם מעדיפים לשחק אחד עם השני, ולבצע את כל תרגולות הציד שלהם אחד על השני. מדהים לראות חתולה שממליטה רק גור אחד שוכבת בייאוש ומזיזה את הזנב כל היום והלילה בזמן שהגור שלה מקפץ וצד את הזנב שלה. היא הייתה מעדיפה בהרבה שיהיו לה שניים. ויותר מכך, מדהים לדעת שנקבת ברדלס שממליטה גור יחיד ולא זוג כפי שלרוב הן ממליטות, נוטשת את הגור שלה ונותנת לו למות, כי לא משתלם לה לגדל גור אחד שלא יהיה לו עם מי לשחק, ולא יגדל מאוזן נפשית ופיזית כדי לשרוד. את היא נותנת לו למות ונכנסת מיד להריון אחר בתקווה שתמליט שניים. מה כל זה בא ללמד אותנו? שהחתולים הכי מאוזנים נפשית ופיזית כשיש להם חבר לחיים, שאיתו הם יכולים לעשות דברים חתוליים.

• מניעת הפרדת חתול בגיל צעיר – נקודה זאת רלוונטית רק בעת אימוץ גור צעיר. ישנן סיבות ונסיבות רבות מדוע חתולים צעירים מאוד נפרדים מאימם ואחיהם ונמצאים על ידי עוברים ושבים, ואז מאומצים. אך לא משנה הסיבה, ברגע שהגור הופרד והולך לגור עם אנשים וללא חתולים אחרים, הוא מאבד חלק חשוב מההתפתחות הרגשית שלו שיכולה לקרות רק בקשר עם אחים ואמא. דוגמה פשוטה ובסיסית היא התנהגות תוקפנית או נשכנית: אם הגור נושך יותר מידי חזק, האחים והאמא נוזפים בו, ואחרי מאות ואלפי סיטואציות כאלה בעודו גדל, הוא לומד "לשחק יפה". אבל אם הוא גור יחיד עם משפחה אנושית, הוא לא לומד את זה, וכשהוא גדל הוא נושך יותר ויותר חזק, כי הכוח שלו גדל אתו. ואז משפחה נחמדה שרצתה לעשות מעשה טוב ולהציל גור חמוד ביום גשום, מוצאת את עצמה עם אריה תוקפני שעושה ממש נזק ופציעות חמורות. במצב זה הגור לא אשם. הוא הופרד מבני מינו, ולא מצליח להבין מה לא בסדר. ורק חתול אחר יוכל להסביר לו את זה בחתולית. מסיבה זאת, ובמיוחד כשמאמצים גור צעיר, המלצה חד משמעית היא לאמץ בזוג. המרוויח העיקרי מזה יהיה המאכיל שלו, שיגדל בעלי חיים מאוזנים רגשית ונפשית.

• החתול כחיה לילית – חתולים הם חיות ליליות. הם מתעוררים עם שעות בין הערביים, מוכנים ללילה של שוטטות וציד, ועם צאת החמה הם נרדמים להם וקמים רק לעשיית צרכים ושתיה. עובדה זאת הופכת להיות בעיה אמיתית במגורים משותפים עם מאכיל אנושי, שלא ממש בעניין להתעורר בלילה בגלל שהחתול שלו משועמם. כאשר יש שני חתולים, הם לרוב מתרגלים לפנות אחד לשני לצורך אינטראקציה בשעות הלילה, ואז מאפשרים יותר שינה למאכילים שלהם. חתול יחיד משועמם בלילה יכול לילל, לבקש תשומת לב. כך כשהם שניים, אפשר גם לסגור את דלת חדר השינה ולהרגיל את החתולים שבלילה הם אחד עם השני בעיקר.

 

 

מתי אין יתרון או אף יש חיסרון באימוץ של יותר מחתול אחד?

• כאשר החתול שמאמצים הוא חתול בוגר, או אף בוגר מאוד, והוא חי כל חייו כבעל חיים יחיד בבית, אזי להכניס לו עוד חתול יכול לפעמים לערער אותו יותר מאשר לסייע לו. הדבר נכון במיוחד לגבי חתולים שהופרדו מחתולים אחרים בגיל צעיר מאוד, ולמעשה מעולם לא למדו אינטראקציה נכונה עם חתולים אחרים. חתולים בוגרים שרגילים להיות חיה יחידה בבית משחקים פחות מצעירים, צריכים פחות תשומת לב במשחק, ולכן דווקא צירוף של חתול נוסף יכולה להיות בבחינת "לנסות ללמד חתול זקן טריקים חדשים", מה שיכול להיות קשה עד בלתי אפשרי לפעמים.
• כאשר הבית מאוד קטן, כגון חדר יחיד של 15-20 מ"ר, אז אולי כדאי במצב כזה לשקול לאמץ רק חתול אחד. אך במקרה כזה, כדאי להעדיף לאמץ חתול בוגר שכבר רגיל למגורים לבד, עדיף מעל גיל 4-5, שבאופן טבעי מעדיף לרבוץ ולא זקוק להרבה פעילות גופנית. גם במצב כזה, כדאי לאבזר את החדר ב"קומה שנייה" עבור החתול, כגון מדפים מדורגים ואפשרות לרבוץ מול החלון ולהסתכל החוצה, וזאת כדי לאפשר לו עניין בחייו על אף הדירה הקטנטנה.
•  כאשר יש כבר בעלי חיים אחרים בבית, כגון כלב ו/או חתול/ים, אז לעיתים זה יכול להספיק עבור גור צעיר כדי לגדול מאוזן. אך לא תמיד. במצב כזה יש לעקוב אחרי ההתפתחות הרגשית של הגור, ואם רואים שהוא מאוד סוער ונשכן ומשתעמם כי הכלב והחתול לא משחקים אתו והוא נהיה נשכן ושורט, אז הפתרון הטוב ביותר הוא להביא עוד גור בגילו בערך ולגדל אותם יחדיו. כי כמו עם ילדים, כך בחתולים: ההורים צריכים להיות ערים להתפתחותו הרגשית של התינוק, ואם רואים שמתפתחת בעיה, אין להמתין שהוא יגדל, ואין לחשוב שזה יעבור, כי לרוב הבעיה גדלה עוד אתו, ולא חולפת, ובשלב מסוים זה כבר מאוחר מכדי להשפיע על הלמידה וההתנהגות שלו.

לסיכום, אפשר לומר, שההחלטה על אימוץ היא החלטה משמעותית, וחשוב וכדאי להשקיע מחשבה בהתאמת החתול או החתולים למשפחה ולסגנון החיים, לבית המאמץ, ולעשות בחירה מושכלת שתביא לאושר לכל המעורבים. ואם נתקלים בבעיות? אנחנו תמיד כאן בשבילכם בשביל לייעץ לכם, גם בנושא של אימוץ.