מי שמעוניין לאמץ חתול, ויחפש מידע אודות אימוץ חתולים, הן בארץ והן במדינות אחרות, ייתקל כמעט בכל מודעה או אתר המלצה לאמץ זוג חתולים ולא חתול בודד. ההמלצה הזאת נכונה במקרים רבים, אך יש מקרים בהם זה דווקא לא מומלץ. אז איך יודעים?

כדי לענות על השאלה, יש להבין קודם כל מה הצרכים הרגשיים והפיזיים של החתול, ואז התשובה נהיית ברורה מאליה.

• • צורך בחברה – אנשים רבים חושבים שחתול היא חיה מתבודדת, המסתדרת לבד ואינה זקוקה לחברה. עם זאת, בעלי ניסיון בגידול חתולים יודעים שלרוב זה לא נכון. החתול לרוב מודע בכל עת אם המאכיל שלו נמצא בבית או לא, או שהוא קם והלך לחדר אחר. אם חושבים על זה, זה גם הגיוני מאוד שזה יהיה כך. חתול הוא חיה טורפת אשר בטבע על פני מיליוני שנות אבולוציה הוא פיתח מנגנונים לישון תוך כדי הקשה, תוך התעוררות חלקית עם כל רחש, דבר שאפשר לו הן לשמור על עצמו מפני תוקפים, והן להיות מודע לנטרף שנכנס לאזור הקליטה שלו. על כן, דעו כי גם אם החתול ישן לגמרי, הוא יודע איפה אתם, יודע שזזתם לחדר אחר, ובוודאי יודע שהלכתם מהבית. כאשר המאכיל עובד שעות מחוץ לבית, והחתול נשאר לבד, הוא חווה בדידות, שעמום ודאגה. אך אם יש לו חבר חתולי לחיים, החתול למעשה אף פעם לא לבד, וגם כשאתם הולכים לעיסוקיכם, או אפילו נוסעים לחופשה, וגם אם נראה שהחתולים לא מבלים זמן רב ביחד, יש תנועה בבית. הם יודעים איפה החתול השני, שומעים אותו אוכל ומשתמש בארגז, ויש בכך משהו שמרגיע את החתול, ומעודד אותו, ועונה על הצורך שלו בחברה ועניין. כאמור, החתול מתוכנת ומחווט אבולוציונית להיות קשוב לסביבה. וכשהוא לבד הרבה שעות ביום ואין שום תנועה ושום רחש, זה מנוגד לטבע והצורך הרגשי שלו, ועלול להוביל לבעיות התנהגות של חרדה, עם הסימפטומים הלא נעימים הנלווים לה.
  • צורך במשחק – חתולים בכל הגילאים זקוקים לגירוי של יצר המשחק שלהם. כאשר החתול לא צריך לצוד את המזון שלו, כי הוא חתול בית מפונק, הוא מאבד גם את ההתעמלות שבציד, אך בעיקר את תחושת ההישג שבאה עם התפיסה המוצלחת של הניצוד. התוצאה היא גם התנוונות גופנית, אך בעיקר יכולה להוביל לדכדוך, והפרעות התנהגות שנובעים מהדכדוך. זאת ועוד, חתולים רוצים לשחק לרוב הרבה יותר ממה שהמאכיל שלהם מוכן להשקיע בו זמן. נדירים בעלי החתולים שמקפידים לשחק חצי שעה ביום עם החתול, ואפילו פעמיים ביום. לכן, הפתרון הכי טוב לנקודה הזאת הוא אימוץ שני חתולים יחד. אז הם משחקים כל היום והלילה ביחד, ומספקים אחד לשני את צרכי התנועה, האימון בציד, הנשכנות ושליפת הציפורניים, וכל זה אחד על השני, ולא על המאכיל! הם מעדיפים לשחק אחד עם השני, ולבוא אל המאכיל לליטופים ופינוקים. מה אפשר לבקש יותר? באופן תדיר מאוד, הפתרון הטוב ביותר להפרעות התנהגות של חתולים צעירים זה פשוט לאמץ עוד חתול. אז למה לחכות להפרעות שיגיעו? עדיף פשוט לאמץ מראש שניים יחד.

• הפחתת נשכנות ושריטות – כאמור בנקודה הקודמת, חתולים צריכים לשחק. זה חלק מהמהות שלהם, ובעיקר כשהם גורים. אך יותר מכך. המשחק שלהם הוא משחק של ציד. וזה כולל רדיפה אחי הניצוד, תפיסתו עם ציפורניים ושיניים חדות מאוד, שיחרור של הניצוד ותפיסתו שוב, ואז לשבת לפרק אותו…. זה למעשה הקסם של החתול: שיש לנו בבית דגם מוקטן של הצייד הטוב בעולם, של מלך החיות בכבודו ובעצמו. אך זה בא עם מחיר מסוים, בדמות של שיניים חדות, וציפורניים שנשלפות. אז כאשר יש שני גורי חתולים, הם מעדיפים לשחק אחד עם השני, ולבצע את כל תרגולות הציד שלהם אחד על השני. מדהים לראות חתולה שממליטה רק גור אחד שוכבת בייאוש ומזיזה את הזנב כל היום והלילה בזמן שהגור שלה מקפץ וצד את הזנב שלה. היא הייתה מעדיפה בהרבה שיהיו לה שניים. ויותר מכך, מדהים לדעת שנקבת ברדלס שממליטה גור יחיד ולא זוג כפי שלרוב הן ממליטות, נוטשת את הגור שלה ונותנת לו למות, כי לא משתלם לה לגדל גור אחד שלא יהיה לו עם מי לשחק, ולא יגדל מאוזן נפשית ופיזית כדי לשרוד. את היא נותנת לו למות ונכנסת מיד להריון אחר בתקווה שתמליט שניים. מה כל זה בא ללמד אותנו? שהחתולים הכי מאוזנים נפשית ופיזית כשיש להם חבר לחיים, שאיתו הם יכולים לעשות דברים חתוליים.

• מניעת הפרדת חתול בגיל צעיר – נקודה זאת רלוונטית רק בעת אימוץ גור צעיר. ישנן סיבות ונסיבות רבות מדוע חתולים צעירים מאוד נפרדים מאימם ואחיהם ונמצאים על ידי עוברים ושבים, ואז מאומצים. אך לא משנה הסיבה, ברגע שהגור הופרד והולך לגור עם אנשים וללא חתולים אחרים, הוא מאבד חלק חשוב מההתפתחות הרגשית שלו שיכולה לקרות רק בקשר עם אחים ואמא. דוגמה פשוטה ובסיסית היא התנהגות תוקפנית או נשכנית: אם הגור נושך יותר מידי חזק, האחים והאמא נוזפים בו, ואחרי מאות ואלפי סיטואציות כאלה בעודו גדל, הוא לומד “לשחק יפה”. אבל אם הוא גור יחיד עם משפחה אנושית, הוא לא לומד את זה, וכשהוא גדל הוא נושך יותר ויותר חזק, כי הכוח שלו גדל אתו. ואז משפחה נחמדה שרצתה לעשות מעשה טוב ולהציל גור חמוד ביום גשום, מוצאת את עצמה עם אריה תוקפני שעושה ממש נזק ופציעות חמורות. במצב זה הגור לא אשם. הוא הופרד מבני מינו, ולא מצליח להבין מה לא בסדר. ורק חתול אחר יוכל להסביר לו את זה בחתולית. מסיבה זאת, ובמיוחד כשמאמצים גור צעיר, המלצה חד משמעית היא לאמץ בזוג. המרוויח העיקרי מזה יהיה המאכיל שלו, שיגדל בעלי חיים מאוזנים רגשית ונפשית.

• החתול כחיה לילית – חתולים הם חיות ליליות. הם מתעוררים עם שעות בין הערביים, מוכנים ללילה של שוטטות וציד, ועם צאת החמה הם נרדמים להם וקמים רק לעשיית צרכים ושתיה. עובדה זאת הופכת להיות בעיה אמיתית במגורים משותפים עם מאכיל אנושי, שלא ממש בעניין להתעורר בלילה בגלל שהחתול שלו משועמם. כאשר יש שני חתולים, הם לרוב מתרגלים לפנות אחד לשני לצורך אינטראקציה בשעות הלילה, ואז מאפשרים יותר שינה למאכילים שלהם. חתול יחיד משועמם בלילה יכול לילל, לבקש תשומת לב. כך כשהם שניים, אפשר גם לסגור את דלת חדר השינה ולהרגיל את החתולים שבלילה הם אחד עם השני בעיקר.

 

 

מתי אין יתרון או אף יש חיסרון באימוץ של יותר מחתול אחד?

• כאשר החתול שמאמצים הוא חתול בוגר, או אף בוגר מאוד, והוא חי כל חייו כבעל חיים יחיד בבית, אזי להכניס לו עוד חתול יכול לפעמים לערער אותו יותר מאשר לסייע לו. הדבר נכון במיוחד לגבי חתולים שהופרדו מחתולים אחרים בגיל צעיר מאוד, ולמעשה מעולם לא למדו אינטראקציה נכונה עם חתולים אחרים. חתולים בוגרים שרגילים להיות חיה יחידה בבית משחקים פחות מצעירים, צריכים פחות תשומת לב במשחק, ולכן דווקא צירוף של חתול נוסף יכולה להיות בבחינת “לנסות ללמד חתול זקן טריקים חדשים”, מה שיכול להיות קשה עד בלתי אפשרי לפעמים.
• כאשר הבית מאוד קטן, כגון חדר יחיד של 15-20 מ”ר, אז אולי כדאי במצב כזה לשקול לאמץ רק חתול אחד. אך במקרה כזה, כדאי להעדיף לאמץ חתול בוגר שכבר רגיל למגורים לבד, עדיף מעל גיל 4-5, שבאופן טבעי מעדיף לרבוץ ולא זקוק להרבה פעילות גופנית. גם במצב כזה, כדאי לאבזר את החדר ב”קומה שנייה” עבור החתול, כגון מדפים מדורגים ואפשרות לרבוץ מול החלון ולהסתכל החוצה, וזאת כדי לאפשר לו עניין בחייו על אף הדירה הקטנטנה.
•  כאשר יש כבר בעלי חיים אחרים בבית, כגון כלב ו/או חתול/ים, אז לעיתים זה יכול להספיק עבור גור צעיר כדי לגדול מאוזן. אך לא תמיד. במצב כזה יש לעקוב אחרי ההתפתחות הרגשית של הגור, ואם רואים שהוא מאוד סוער ונשכן ומשתעמם כי הכלב והחתול לא משחקים אתו והוא נהיה נשכן ושורט, אז הפתרון הטוב ביותר הוא להביא עוד גור בגילו בערך ולגדל אותם יחדיו. כי כמו עם ילדים, כך בחתולים: ההורים צריכים להיות ערים להתפתחותו הרגשית של התינוק, ואם רואים שמתפתחת בעיה, אין להמתין שהוא יגדל, ואין לחשוב שזה יעבור, כי לרוב הבעיה גדלה עוד אתו, ולא חולפת, ובשלב מסוים זה כבר מאוחר מכדי להשפיע על הלמידה וההתנהגות שלו.

לסיכום, אפשר לומר, שההחלטה על אימוץ היא החלטה משמעותית, וחשוב וכדאי להשקיע מחשבה בהתאמת החתול או החתולים למשפחה ולסגנון החיים, לבית המאמץ, ולעשות בחירה מושכלת שתביא לאושר לכל המעורבים. ואם נתקלים בבעיות? אנחנו תמיד כאן בשבילכם בשביל לייעץ לכם, גם בנושא של אימוץ.