עגלת הקניות שלך ריקה כעת!
שתפו
רובנו מכירים את הטריקים שהיו עושים בעבר בקרקסים (ולצערנו, עדיין עושים במקומות פחות מפותחים בעולם), של מעבר אריות וטיגריסים דרך חישוק בוער, או פתיחת הפה של האריה ושימת הראש של המאמן שלו בלוע. התייחסו אז לאריות והטיגריסים
חתולים הם הרי אריות קטנים נכון? אז האם ניתן לאלף חתולים? ואם כן, האם זהו אילוף כמו של אילוף כלבים? או במה הוא שונה?
חתול הבית הוא חיה חצי מבויתת. המשמעות של זה היא כי החתול למד לסמוך על האדם, נסמך עליו לצורך כלכלתו, אך עם זאת עדיין שומר על עצמאותו.
מה מסביר את ההבדל ביכולת האילוף והתגובה לתמריצים של כלבים וחתולים?
חתול וכלב שונים אחד מהשני במבנה החברתי שלהם, וכתוצאה מכך גם במבנה המוח שלהם. כלבים וקרוביהם החיים עדיין בטבע מתנהלים בלהקה היררכית, ומתרגלים עוד מתקופת הגורות שלהם לקבל מרות וסמכות מכל שאר הכלבים בלהקה. בלהקה יימצא תמיד מי שחזק ובכיר ממך, ויגיד לך מתי צדים, מתי נחים, לאן נודדים, והפרט מחויב לציית, או לשאת בתוצאות של חוסר הציות שלו. כלבים נסמכים על שיתוף פעולה ביניהם כדי לצוד ולהשיג את ארוחותיהם, שכן הם צדים כלהקה, וכלב בודד מתקשה להשיג את ארוחותיו לבד בטבע. הם נשארים יחד כחלק מהלהקה במשך רוב חייהם, אם כי יש כמובן מצבים בהם חלקם נפלטים מהלהקה בנסיבות שונות של מריבות על היררכיה, ועוד, אך אז הפרט שאינו בלהקה לרוב משלם מחיר, ושורד אם בכלל אז בקושי.
לעומת זאת, רוב החתוליים נמצאים עם אימהותיהם במשך זמן לא ארוך לאחר הינקות, וזאת עד להגעה לבשלות מינית ואף לפעמים לפני כן. האם והגורים נפרדים זה מזה בעודם צעירים, ומאותו רגע הגורים צריכים לספק את צרכיהם על ידי ציד עצמאי. למעשה אצל רוב החתוליים נראה לרוב כאלה החיים בחבורה רק אימהות וגוריהן. יוצא דופן מבניהם זהו האריה, אשר חי בלהקות של נקבות בנות משפחה עם גוריהן וזכר אחד, ואילו הזכרים הצעירים נודדים בעצמם עד אשר יהיו חזקים מספיק לסלק זכר מזדקן החי עם נקבות, ולקחת את מקומו כמרביע הלהקה.
המערך החברתי של החתול מצביע על השוני הקיים בין המוח של החתול למוח של הכלב. בעוד הכלב מחפש קירבה של אחרים ומקווה להתקבל על ידי מנהיג הלהקה, ולקבל יותר בשר מהציד המשותף ככל שהוא קרוב יותר למנהיג, ובכך לשפר את סיכוייו לשרוד, הרי שהחתול הוא צייד טוב בהרבה ממנו ורגיל להסתמך על עצמו.
משוני הזה באורח החיים בין כלב לחתול מוביל למבנה נפשי שוני שבעקבותיו כלב ניתן לאילוף הרבה יותר בקלות ובטבעיות מאשר חתול. לכלב יש אזורים מפותחים במוחו שמאפשרים לו להבין את פקודות האחר, ומוטיבציה חזקה להבין את פקודות האחר לביצוע הוראות שבאות מעמדת סמכות, בעוד שהחתול לא פיתח יכולות כאלה או צורך כזה.
אם כן, חתול הבית נמצא בסוג של מילכוד: מצד אחד הוא לא בנוי לקבל סמכות של אחר, ומצד שני הקירבה לאדם הפחיתה מאוד את יכולתו לצוד את ארוחותיו, שכן במשך דורות על דורות לא הצטרך לעשות כן. וזה מה שמביא את חתול הבית להיות למעשה חיה חצי מבוייתת. מצד אחד הם לא שורדים בלי מזון ומים מהאדם וההגנה שלו, ומצד שני הם לא בדיוק סרים למרותו.
אז למה מתכוונים כשמדברים על אילוף חתול? ובכן, בשל תכונותיו המולדות ובשל האבולוציה שלו, אדם/מאלף יכול ללמד את הכלב ובקלות יחסית הן לבצע פקודות הנאמרות לו, כגון: שב, ארצה, תן יד ועוד, וכמו כן להימנע מלבצע דבר כלשהו, למשל לא לנבוח, להישאר במקום ולא לבוא אחרי הבעלים. לעומת זאת, חתול ניתן ללמד לבצע כל מיני פעולות, כגון לעמוד על רגליים אחוריות או לטפס על כיסא כדי לקבל חטיף, אך קשה עד בלתי אפשרי לאלף חתול להימנע מלעשות משהו.
כלומר, חתולים מגיבים לתמריץ חיובי, כגון מזון, אך אינם מגיבים לתמריץ שלילי כגון עונש.
הבדל נוסף בין חתול לכלב הוא תגובת הדחק (סטרס) שלו. כקבוצה, ומעבר להבדליים אינדיבידואלים של חיה זאת או אחרת, חתולים הם בעל חיים שמגיב הרבה יותר לסביבה. הוא נלחץ ונדרך מכל תזוזה. לעומתם, כלבים יכולים להגיב על כל רחש, הם יהיו דרוכים בגלל ששמעו משהו וייכנסו לפעולה, אך לא יחושו אותה רמה של לחץ וחרדה מכל דבר. תגובת הלחץ של החתול התפתחה כדי לסייע לו לשרוד, לזהות כל רשרוש קטנטן של הטרף. כי אם הוא לא ישים לב לכל תזוזה של דשא, הוא לא יאכל ארוחת ערב. כמו כן, חתול הוא בעל מבנה אישיות "פוסט טראומטי": כלומר, אם משהו הבהיל אותו במקום מסויים, או קרה לו משהו כשהיה ריח או רעש מסויים, הוא מפתח דחייה, לחץ וחשדנות סביב אותו דבר למשך תקופה ארוכה מאוד. התכונה הזאת משנה את שיטות האילוף לחתול: מפגש אילוף צריך להיות מאוד קצר וממוקד, שכן יכולת הריכוז והקשב של חתול לאורך זמן בגירוי אחד היא קצרה ביותר, וכל דבר קטן יסיט אותו מהמטרה. לכן, יש להמשיך לנסות, לתת הרבה חיזוק חיובי אפילו אם החתול עושה רק תנועה קטנה בכיוון הרצוי, בתקווה שכל פעם הוא יתקדם קצת יותר ליעד. מצד שני, הזיכרון של החתול מצוין, כך שאם משהו הבהיל אותו, צריך למצוא לעיתים סיטואציה אחרת או דרך אחרת כדי לאמן אותו, כי הוא כבר לא ירצה להתקרב לדבר שגרם לו טראומה.
תפקידו של המאלף הן בחתולים והן בכלבים מתחיל בהבנת החיה שמולו: מה האלמנט שיהיה גורם מוטיבציה גדול ביותר עבור החיה שמאלפים? כמו בכלבים, אשר באילוף שלהם יש למצוא למה הכלב מגיב: יש כלבים שעבורם מזון/חטיף נותן את התמריץ הגבוה ביותר לבצע נכון, כדי לקבל את המזון. לעומתם יש כלבים שעבורם לקבל צעצוע שווה הרבה יותר. כך גם בחתולים: יש שיגיבו למזון, אחרים יותר למשחק, ואחרים להברשה נעימה במברשת, כפרס על הגעה ליעד רצוי.
חשוב גם להגיד, שלא כל חתול ניתן לאילוף, או נדייק יותר ונגיד שרמת האילוף שאפשר להגיע אליו עם חתול ספציפי אינו תלוי רק במוטיבציה של המאלף להצליח באילוף, אלא בהחלט תלוי מאוד בחתול הספציפי. ישנם חתולים מאוד עצמאיים, חשדנים מאוד, או אדישים מאוד, עד למידה שלא ניתן להתקדם איתם, לא משנה מה המאלף יעשה. ואולי זה נכון גם לכלבים, לאנשים, ולכל שאר בעלי החיים? כי גם בתוך כל קבוצה, יש מגוון. ולכן גם בחירת החתול הנוח לאילוף באופן יחסי, הוא רעיון טוב…
וכדי לסיים בנימה חיובית: יש אילוף מסוג אחד שקל יותר אצל חתולים מאשר אצל כלבים. מנחשים איזה? נכון! אילוף לצרכים. גור חתולים כמעט תמיד לא צריך שום עידוד מעבר ללתת לו גישה לארגז עם חול, כדי ללמוד לעשות צרכים בחול. מקסימום צריך פעם אחת להרים את הצרכים של החתול ולהכניסם לארגז החול, כדי שבפעם הבאה הוא יעשה שם את הצרכים שלו. לעומת זאת, אצל כלב זאת סאגה ארוכה בהרבה, שלרוב לוקחת שבועות רבים, הורדת הכלבלב מספר רב של פעמים ביום, וניקיונות רבים, עד שהוא לומד להתאפק ולעשות צרכים רק בטיולים מחוץ לבית. אז ברכות לחתולים, ניצחתם לפחות בקרב הזה, אם כי לא במערכה כולה (:
