על שפמפמים וחתולים

רבים אינם יודעים מה תפקידיו של השפם בחתולים. זהו נושא מרתק, ששווה להתעמק בו.

שערות ההחישה של החתול, הכוללות את שיער השפם, גבות, הלחיים ואחורי הרגליים הקדמיות הן שערות עבות בהרבה משאר פרוות החתול, והן שונות מהפרווה באורך, בעובי, בעומק העמוק פי כמה, ובתפקיד.

אך לפני שניכנס לעובי התפקיד של השפם, שווה לדעת עליו עוד כמה עובדות. לחתול יש תמיד מספר סימטרי של שיערות שפם וגבות בשני צידי הפנים. לרוב יש 12 שערות שפם בכל צד, אך אם המספר שונה מ 12, הוא יתחלק באופן זהה בין שני הצדדים. דבר זה מאפשר איזון ביכולת החישה של החתול את הסביבה.

כיצד החתולים משתמשים בזיפי החישה כדי לחוש את סביבתם? ובכן, בבסיס כל זיפי החישה יש עצבים רבים, המתרגמים כל אוושת רוח ותזוזה במרחב מסביבו, ובוודאי כל נגיעה בו, ומעבירים את המידע למוח, אשר בתורו מעבד את המידע ומאפשר לחתול להתמצא במרחב שלו בצורה טובה יותר ומדויקת.

הטענה הזאת, שהשפם משמש לחישה, יכולה לגרום להרמת גבה: הרי לחתול יש ראייה מצוינת, בוודאי ביום, ואף בחושך שבני אדם לא יראו בו דבר, החתול רואה כמו באור יום. אז למה הוא בכלל צריך חישה של הסביבה?

התשובה לכך היא כי החתול רואה מצוין וגם בחושך, אבל רק במרחק בינוני, שזה המרחק שהוא צריך כדי לתפוס את הטרף שלו. למשל המרחק מעץ או גדר אל הקרקע. לעומת זאת, חתולים ממש לא רואים טוב וברור במרחקים קצרים. זה גם הגיוני בסך הכל: הם לא צריכים לקרוא… לצורך מעבר במקומות צרים, כדי לתפוס טרף שנמצא מאוד קרוב, ממש לידו, החתול משתמש בחישה המצוינת של זיפי השפם, הגבות הלחיים, ובמיוחד אחורי הרגליים הקדמיות, בהם כאמור הוא מאוד רגיש וחש כל תזוזה בקרבתו.

כולנו מכירים את הסרטונים בהם רואים את החתול עובר במרחב צר ויודע לפני שהוא עובר בדיוק אם הוא עובר או לא. לרוב חתולים לא נתקעים במעבר צר מידי ויודעים לא לעבור בו בכלל. כי מעבר לחישה של השפם, הוא משמש גם ככלי מדידה של המרחב. החתול יודע מניסיון חייו, שאם הוא עומד במרחק מסויים מפתח, והפתח נראה לו יותר צר מאשר השפם שלו, הוא לא יעבור ולכן לא יכנס אליו.

תופעה מעניינת היא כי חתולים שמנים מאוד ובמיוחד כאלה שהשמינו לאחרונה, דווקא כן נוטים להיתקע במרווחים צרים. מדוע זה קורה? ובכן, השפם מותאם לגודל נורמלי של חתול, והמוח של החתול למד מה הגודל שלו שיכול לעבור. ואז אם הוא שמן מידי, השפם כבר לא מספיק רחב כדי להיות אינדיקציה לגודל החור שהוא יכול לעבור, ואז החתול נתקע. זאת אחת הסיבות שחתולים שמנים גם פחות מרגישים נוח בסביבתם, ופחות מסתובבים. הם מאבדים את ביטחונם העצמי בסביבה, ומפחדים להיתקע במרווחים צרים, ולכן נוטים יותר להישאר במקומם ופחות לחפש הרפתקאות, לצוד או לשחק. זהו אחד המנגנונים הפחות ידועים שגורמים לחתול שמן להשמין עוד ועוד, פשוט על ידי הימנעות מקסימלית מתנועה.

עובדה מעניינת נוספת בנוגע לשפמים היא כי חתולות משתמשות בשפם של הגורים שלהם כבייביסיטר מושלם עבור הגורים שלהם. כיצד הן עושות את זה? חתולות שיש להן לגורים עד גיל חודשיים, נוהגות לכרסם את השפם של הגורים שלהן ולחתוך אותם כך שהם ממש קצרצרים, וזאת כדי להפחית את ביטחונם העצמי של הגורים במרחב, ובכך לגרום להם להישאר קרוב אליה. הגור ששפמו כורסם והוא קצרצר מאבד את הסרגל שלו שמידע אותו כמה בטוח הוא לעבור, ואז הוא נשאר במקומו ומעדיף פחות להסתכן ולשוטט. זאת הסיבה שפעמים רבות כשמוצאים חתולונים משוטטים שאבדו לאמא חתולה, הם נמצאים כאשר כל או רוב השפמים שלהם מכורסמים וקצרצרים.

מסקנה מתבקשת מההבנה של החשיבות של השפם ושאר זיפי החישה של החתול, היא שאין לעולם לגזור את השפם של חתולים. גם אם מאיזו סיבה החתול צריך לעבור תספורת, יש להזהיר את הספר, ולהיזהר באופן מיוחד שלא לגזור בטעות, ובוודאי שלא בכוונה את זיפי החישה. הסיבה היא כי השפם הכרחי עבור הרגשת הביטחון של החתול, בריאותו הנפשית והפיזית. זה אולי לא יכאב לו כשהם ייגזרו, כי כמו כל שיער, ברגע שהוא יצא משורש השיערה, אין בו עצבים לאורכו, אך הפגיעה התפקודית, הפיזית והנפשית מכך היא חמורה.

כל בעל חתול בית יודע, שהחתול יודע להזיז את השפם שלו. זה אחד הרגעים החמודים, כשמקרבים את היד ללטף את החתול בצידי הפנים, והוא מקפל את השפם ומצמיד אותו ללחיים. ולעומת זאת כשמלטפים את החתול בסנטר ובגרון, פעמים רבות הוא יימתח את השפם קדימה כמה שהוא רק יכול ויפרוש אותו. נסו זאת בעצמכם, וראו אם גם חתולכם עושה זאת כמו רוב החתולים.

רגישותו הרבה של השפם חשובה ביותר גם להבנה של צרכי חתול הבית, בבחירת קערת מזון וקערת מזון עבורו. מרוב שהשפם רגיש למגע, ישנם חתולים שאם בזמן האכילה והשתייה השפם שלהם נוגע בקצות הקערה, זה מכאיב ממש, או לפחות לא נעים להם במידה כזאת, שהם אפילו יצומו ויסרבו לשתות, עד כדי סיכון חיים. לכן חשוב לבחור קערות המותאמים לביולוגיה של החתול, או רחבות מספיק כדי שהשפם לעולם לא ייתקל בדפנות הקערה. דרך נוספת לזהות שהחתול מוטרד מהקערה שלו, היא אם הוא מפיל את הקערה, או מנסה להוציא את הכופתיות עם הרגל לפני אכילתם מהרצפה. בפעם הבאה שתראה את חתולך מוטרד כך, בחן האם כשהוא אוכל או שותה השפם נוגע בקערה, והחלף כלי מזון לפי הצורך.

האם עליך לדאוג אם אתה מוצא שיערות חישה שנשרו? אם הוא צריך אותן לחישה ולציד, האם זה מסוכן שהוא מאבד חלק מהן, אם בשל נשירה מחזורית טבעית, או בשל קרב עם חתול אחר? ובכן, אין הרבה מה לדאוג. זיפי החישה השונים מתחדשים, וגם אם נשרו או נתלשו, הם ממשיכים לגדול, ובמהרה החתול ישלים את החסר.

ומה לגבי הצבע? זיפי החישה של חתולים הם כמעט תמיד שחורים או לבנים. או קומבינציה של שחורים ולבנים. הזיפים השונים, בדיוק כמו אצל בני אדם, יכולים לשנות צבע עם הגיל. זיפים שהיו לבנים יכולים להפוך לכהים יתר בגיל מבוגר, אפורים או שחורים.

ואיך יכול המתבונן להשתמש בשפם החתול? מסתבר שמצב השפם, יחד עם סימנים אחרים, יכול לגלות הרבה על מצב רוחו של החתול. למשל, כאשר השפם מוצמד בחוזקה אחורה בצמוד לפני החתול, זה סימן של פחד. שפם זקור קדימה עם אוזניים מופנות קדימה זה סימן לסקרנות וערנות ומוכנות למשחק, ואילו אם השפם פרוש קדימה אך האוזניים משוכות אחורה, זה סימן לכעס ואגרסיה, ובמצב כזה לא כדאי להושיט יד לכיוון החתול. ראו הוזהרתם!